תוספתא כפשוטה על תרומות ט׳:ח׳

8 30. דבש תמרים ר' ליעזר וכו'. בר"ש פי"א מ"ב: תניא דבש תמרים וכו'. וצ"ל: תניא בתוספתא וכו'. ובכפו"פ פכ"ו ד"ו, ק"ט ע"ב: תוספת מסכת תרומות פרק ח' דבש תמרים וכו'. ובמשנתנו פי"א מ"ב: דבש תמרים וכו' ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר. ואמרו עליה בירושלמי שם: מה פליגין בחומש, אבל בקרן אף ר' יהושע מודי. מה פליגין לשעבר כלומר, אם כבר אכל הא בתחילה אף ר' יהושע מודה. ותנינן דבש תמרים ר' ליעזר מחייב במעשרות ור' יהושע פוטר כלומר, ומותר לו לאכול לכתחילה בלי תרומה ומעשר. ומתרץ הירושלמי: כאן שזבו משנטבלו. וכאן שזבו עד שלא נטבלו. כלומר, אם זבו אחרי שנטבלו למעשרות, וכבר נתחייבו התמרים במעשרות, מודה ר' יהושע שאסור לאכול את הדבש, אבל אם זבו עד שלא נטבלו לא נתחייב הדבש במעשר כלל. וחיתח כאן לירושלמי ברייתא אחרת שנזכרה בה דעת ר' יהושע מפורש, ועיין להלן. ועיין בבלי חולין ק"כ ב' ובס' משנה ראשונה כאן.

9 30-31. אמ' ר' נתן מודה ר' ליעזר וכו'. כ"ה בד, בר"ש ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ו בטעות: אמר ר' לעזר וכו'. ובכי"ע נשמטה כאן בבא זו עד "אמר ר' נתן" שבסיפא.

10 31-32. שלא יאכל מן הדבש עד שיתקין את התמרים. וכ"ה בד, בר"ש ובכפו"פ הנ"ל. ולפי פשוטו פירושו, שלר' נתן בשיטת ר' אליעזר דבש פטור מן המעשרות, אבל מכיוון שיצא מן הטבל אסור. ובחולין ק"כ ב' שנינו: דתניא הטבל וכו' משקין היוצאין מהן כמותן ועיי"ש בגמרא ובתוספ' ד"ה היכא. ובתו"כ שמיני פ"ד ה"ב, מ"ח ע"ד: תרומה תוכיח שאין אסור בפסולתה ועשו את שיוצא ממנה כמותה. ובעל כרחנו בכל תרומה הדין כן כפי' בעל קרבן אהרן ואפילו ביוצא מדגן. וטעם האיסור הוא מפני שעשו את היוצא מן האיסור כמותו, והוא הדין בטבל. ובירושלמי הנ"ל מסורת אחרת לגמרי, וכ"ה שם: תני ר' נתן אומר לא שר' ליעזר מחייב במעשרות, אלא שר' ליעזר אומר שלא יאכל מן התמרים עד שיעשר על הדבש. מילתיה אמרה שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי דבש ולפי תמרים. ולפ"ז הפירוש הוא שהדבש כשהוא לעצמו פטור מן המעשרות, אלא שהתמרים נתחייבו לפי בשרם ודובשם, וכל זמן שלא עשר מן התמרים אף על הדבש, לא יאכל מן התמרים. ועיין להלן.

11 32. מודה ר' ליעזר שאם תיקן תמרים כן וכו'. מלשון התוספתא ברור שהכל הוא מדברי ר' נתן, ופירושו, הואיל וכל איסור הדבש הוא מפני שיצא מן האיסור, הרי כיון שתיקן את האיסור הותר הדבש מאיליו. עיין מ"ש לעיל. אבל בירושלמי הנ"ל לפני דברי ר' נתן שהעתקנו לעיל: מודי ר' ליעזר שאם עישר על התמרים אפי' באיספמיא דבשן מותר. מילתיה אמר שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים. כלומר, הדבש כשהוא לעצמו פטור מן המעשרות, ואינו מעשר עליו כלל, וכל החיוב הוא רק מפני שיצא מן האיסור וכו', וכמו שכתבנו לעיל, אלא שבירושלמי אינו מדברי ר' נתן, והוא חולק על בבא זו, עיין מ"ש לעיל.

12 32-33. ודובשן באספמיא וכו'. בכפו"פ הנ"ל: ספרד עובדי' א', כ'. תרגם יונתן אספמיא. ובפסיקתא רבתי פל"א, הוצ' רמא"ש קמ"ז ע"א: במקומות הרחוקים באספמיא. ועיין בתוספ' ב"ב ל"ח א' ד"ה אלא.

13 33. דבש תמרים ר' ליעזר מטמא וכו'. ר"ש וירושלמי הנ"ל. משנתנו הנ"ל. ועיין בבלי ברכות ל"ח א'. ור' אליעזר חולק על משנת מכשירין פ"ו מ"ד. ועיין בירושלמי כאן.

14 33-34. אמ' ר' נתן מודה ר' ליעזר וכו'. וכ"ה בד, כי"ע ור"ש הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: תני ר' נתן אומר לא שר' אליעזר מטמא משום משקה, על מה נחלקו וכו'. ועיין לעיל הערה 134.

15 34-35. על שנתן לתוכו מים וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע ובר"ש הנ"ל. אבל בירושלמי הנ"ל: על שנפל לתוכו משקה וכו'. והעיר בפ"מ שם על התוספתא להלן מכשירין פ"א ה"ז: מי פירות שנפלו לתוכן טיפת מים כל שהן טמאין דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים הולכין אחר הרוב. ואמרו בירושלמי כאן שעל דעתיה דר' נתן ר' אליעזר ור' מאיר אמרו דבר אחד. ובר"מ פט"ז מה' טומאת אוכלין ה"ד חילק בין מי פירות שנתערבו בשאר המשקין שהולכין אחר הרוב, ובין נתערבו במים שהן מטמאין אפילו במים כל שהן כשיטת ר' ליעזר כאן ור"מ שם. ועיין בהשגות שם, ובמה"פ כאן ד"ה על דעתיה, ומ"ש בתס"ר ח"ד עמ' 108 ואילך.